מפרטי המשרן מתארים בעיקר את הביצועים החשמליים ואת היקף היישום. פרמטר הליבה הוא השראות (L), הנמדדת בדרך כלל ב-henries (H), millhenries (mH), או microhenries (μH); הוא קובע את יכולתו של הרכיב לאגור אנרגיה מגנטית והוא הגורם הקריטי ביותר במהלך הבחירה. זרם נקוב-הזרם המרבי שהמשרן יכול להתמודד איתו במהלך פעולה רציפה-הוא גם חיוני, שכן עומס יתר עלול להוביל לעלייה מוגזמת בטמפרטורה או לרוויה של הליבה. התנגדות זרם ישיר (DCR) הוא פרמטר מרכזי נוסף המשפיע על אובדן אנרגיה ויעילות המעגל, בעוד שמתח מדורג מגדיר את מתח הפעולה המקסימלי שהרכיב יכול לעמוד בו.
ממדים מכניים ועיצוב מבני הם היבטים חשובים באותה מידה של מפרטי המשרן. מידות פיזיות-כגון אורך, רוחב, גובה או קוטר-מכתיבים ישירות את דרישות שטח ההרכבה. סוג וצורת הליבה (למשל, טורואיד, ליבה E-או מוט) משפיעים על מאפייני השראות והתדר. יש לקחת בחשבון גם אריזה-כגון פלסטיק, שרף אפוקסי, מעטפת מתכת או -תלייה משטחית (SMD)-; זה לא רק מאבטח ומגן על הרכיב אלא גם מתאים למגוון סביבות פיזור חום והתקנה.
תנאי הפעלה ומאפייני ביצועים הם גם מרכיבים חיוניים של המפרט. טווח התדרים מצביע על יציבות על פני תדרי פעולה שונים, כאשר הפסדי ליבה וקיבול טפילי הם שיקולים קריטיים בתדרים גבוהים. דירוגי טמפרטורה קובעים-מהימנות תפעולית לטווח ארוך. עבור יישומי AC, פרמטרים כגון גורם האיכות (Q-פקטור) ותדר התהודה העצמי- הם גם משמעותיים, מכיוון שהם משפיעים על הביצועים של מעגלי סינון, תנודות ותהודה. הערכת מפרטים אלה ביחד מאפשרת בחירה מדויקת של משרן העונה על דרישות מעגל ספציפיות.
